סי יו לייטר, אלגייטר!
החיים הם מה שקורה בזמן שאתה מחפש אפשרויות לינה בבוקינג דוט קום. חיק הטבע התקצר בלית ברירה, אבל היי - הצלחנו לראות חיים בביצות של האברגליידס. פשוט זה לא היה.
עזבנו את הפלורידה קיז, בידיעה שבינינו לבין הפארקים של אורלנו מפרידים רק שני לילות בהם נשנה אווירה ונצא אל מרחבי הביצות רוחשות החיים המשתרעות כמעט על כך החלק הדרומי של פלורידה. יומיים של טבע שכמותו טרם ראינו.
כשחיפשנו לפני חודשיים אפשרויות לינה באזור, התברר כי הן לא רבות, והחלטנו על מוטל פשוט, מה שקרוי בשפת העם ״מקום להניח את הראש״. בתמונות זה היה נראה נקי ונעים. בערך. לא לגמרי. משהו שם לא הסתדר עד הסוף, אבל חכמת ההמונים נתנה ציון טוב אז החלטנו ללכת על זה.
ואז הגענו, ראינו, והחלטנו ללכת מזה.
בטיולים מורכבים יש רגעים כאלה. של תכניות שמשתבשות, של הילדות כבר עייפות ואתה מבין שנקלעת למאורת סמים, של מתחיל להחשיך ואתה תקוע בסצינה רעה מהסרט ״מונלייט״ ומה עושים עכשיו. זה קורה. לשמחתנו זה לא קורה הרבה. עזבנו הכל וחזרנו למיאמי. מהדרך מצאנו מלון חמוד, הזמנו, ויאללה ממשיכים.
בבוקר שלמחרת, מאוששים ורעננים, החלטנו בכל זאת לטעום מהאברגליידס, והחלטנו על טיול של חצי יום - נסיעה של שעה לכל כיוון, ושייט ב- airboat האופיינית למקום. אפילו הגשם שהחל יורד לא שינה את דעתנו. נוסעים.
וטוב שכך - היתה חוויה מרנינה לכולנו, הבנות מאושרות מכלי השייט הבלתי ברור והכיפי הזה, אנחנו נפעמנו מהטבע. גם אם קיבלנו תקציר בלבד, זה היה שווה. ראינו בעל חיים, ריחפנו מעל הביצות, והקשבנו לקפטן שלנו שנמע כמו לוטננט דן על ראש התורן, קורא לאליגייטורים אתם הוא חי כבר למעלה מעשרים שנה.
מעבר לחווייה עצמה, חשוב להראות לדור ההמשך, שגם כשהחיים זורקים לך כדור מסובב, אתה יכול להכות בו במקל בייסבול ולרוץ הום ראן!
למחרת השמש זרחה והופיעה קשת. צילום: מיקה תלמי