57 חתולים
חג המולד בעיירה המטורללת אך נהדרת קי ווסט - בילוי מלא קסם בנקודה הדרומית ביותר בארה״ב.
את מיאמי עזבנו לכיוון דרום בבוקר חג המולד, יום שבו העיר שוממה ודוממה. אפילו סטרבאקס סגור. זה היה ה״קיו״ שלנו לצאת במסע ל״קיז״ - אותה שרשרת איים מפורסמת המשתלשלת מדרום לפלורידה, לכיוון (כרגע הדמיוני בלבד) הוואנה בירת קובה. מימין, מימי מפרץ מקסיקו הכחולים, משמאל מי הטורקיז של האיים הקאריביים, ובאמצע אנחנו נוסעים על כביש ארוך שנמתח עד קצה-קצה של ארצות הברית. נקודות קטנטנות אך בעלות חשיבות אסטרטגית, ובואו נודה גם יפות כאבני חן העולות מן הים.
למרות שקראנו על נקודות עצירה מומלצות בדרך, ועל אף כי ידענו שאין כל ודאות כי עוד נזכה לחזור לכאן שוב בחיינו, עדיין בחרנו שלא לעצור בדרך ולהגיע מהר, לפני החשכה. כי אמנם מזג האוויר של דצמבר לא הגיע לכאן, אבל עדיין מחשיך מוקדם. עצירה אחת ויחידה עשינו בדרך בת שלוש וחצי השעות, לצרכי ריקון שלפוחית בלבד, בכל זאת יש לנו ילדות בספסל האחורי. אבל גם העצירה הקטנטנה הזאת הספיקה להוות רמז מטרים לקראת הבאות: חנות קטנה בצד הדרך, זוג משתזפים בני שבעים (בומרז!) בגוון אדום כהה לצד שכשוכית סמלית, פסלים מגולפים מגזעי עץ מקשטים את המבנה הצבוע ורוד-טורקיז-צהוב. את פנינו קידם ב״האודי פולקס״ בחור צהבהב ולבבי. תקנו או לא, תשתמשו בשירותים או לא, הכל טוב. מרי כריסמס!
בסוף הכביש הארוך נמצאת קי ווסט, העיירה הגדולה והשוקקת בכל שרשרת האיים. הריזורט המקסים שלנו שכן על חוף הים בפאתי העיר, וחיכה לנו מקושט ומואר ברוח החג, על אף מזג האוויר הטרופי שאליו בוודאות לא יגיעו איילי הצפון על מזחלת.
מעבר לקסם השמור לעיירות קטנות ונידחות מעין אלה, יש לקי ווסט הוכחות מרעישות נוספות להציע למבקר המזדמן, לכך שמדובר על המקום המופלא בתבל:
א. הנשיא הארי טרומן בנה כאן את ״הבית הלבן הקטן״ שהיווה בית נופש שבו בילה לא מעט חודשים לאורך תקופת כהונתו. הארי טרומן הוא לא סתם נשיא. הוא נשיא עם עוצמה, שלא פחד לשחרר על האויב היפני המר את פצצות האטום שסיימו את המלחמה. נשיא כמו שהאמריקאים אוהבים. אגב, אם להסתמך על התיירים בעיר, נראה לי שהיפנים סלחו ושכחו. רק אומרת.
ב. ואם הנשיא לא עושה לכם את זה, אז דעו לכם שארנסט המינגווי בחר לכתוב, לשתות ולהתבודד, ממש כאו בקי ווסט. מה תגידו על זה? מספרים שהוא קבע את ביתו מול המגדלור הגבוה באי, כדי שימצא בקלות את הדרך הביתה אחרי עוד לילה של אלכוהול.
ואם גם זה לא פרט שמרטיט אתכם אז יש עוד:
ג. במורד הרחוב שבו גר המינגוויי נמצאת הנקודה הדרומית ביותר בארה״ב.
ד. כאן המציאו את הקי-ליים-פאי שהוא באמת מאוד טעים, ויש שתי מאפיות עתיקות המתחרות בתואר ממציאת הפאי, ממש כמו אבו שוקרי באבו גוש.
ה. גם כריך הסלופי ג׳ו הומצא כאן. לא שזה מקור לגאווה.
ו. העיר מנוהלת על ידי תרנגולים. ולא סתם תרנגולים, אלא ממש מסוג ״גבר גבר״ שהוברחו לכאן בעבר מקובה לצרכי קרבות תרנגולים, ומאז נשארו חופשיים ברחובות, קוראים ומהלכים בבטחון ובשליטה מוחלטים בכל רחבי האי. פרס ראשון בתחרות הביזאר.
תהיה הסיבה אשר תהיה, הימים שלנו כאן בקיז היו מהנפלאים והנעימים שלנו. מקום חמים, נעים, משוחרר ועשיר בהיסטוריה, עם מוזיקה, אלכוהול וקי ליים פאי נהדר!
ולסיום, מיהם אותם 57 חתולים המצויינים בכותרת? ובכן ארנסט המינגוויי, מלבד היותו סופר, גם השתייך למשפחה ידועה בתחום מחלות הנפש. אינני יודעת אם אני מציינת עובדה זו עם או בלי קשר לעובדה הבאה, אתם תחליטו - האדון הנכבד הותיר בצוואתו את הבית המדהים שבו התגורר לחתוליו בלבד, ואיש מלבדם אינו מורשה להתגורר בו. ביתו הפך לאתר תיירות הפתוח למבקרים באמצעות העמותה המופקדת על שמירת החתולים שהלכו והתרבו מאז, ועל חפציו. בריכת השחייה הנהדרת אף היא, עומדת ריקה כבר למעלה מחמישים שנה, כי הלא ידוע לכל כי חתולים ומים אינם חברים (אני אגב בצד של המים...).
אז אם תגיעו יום אחד לקי ווסט, אל תשכחו שאת הבית של ארנסט המינגוויי מנהלים 57 חתולים, את הרחובות מנהלים אלפי תרנגולים, ועדיין לא הוכרע הדיון היכן הומצא הפאי, אבל בין כל הטירלול הזה יש שמש, ומוסיקה קובנית ומלא מלא מרגריטה.
לחיי האפשרות שיום אחד עוד נזכה לשוט מכאן להוואנה!