San Francisco
חמישים שנה חלפו מאז אותה המלצה מפורסמת של הזמר סקוט מקנזי ״ללבוש״ פרחים בשיער אם אתה הולך לסן-פרנסיסקו, ואנשי ההייטק כמר מזמן דרסו את ילדי הפרחים שבעצמם כבר התעייפו, אבל בכל זאת הקסם עדיין שם. העיר חוגגת השנה חמישים שנה לתנועת השלום והמהפכה המינית ששינתה את העולם, ואנחנו כאן איתה לחמישה ימים.
אודה ולא אבוש, כי הביקור נבנה במודע על נקודות התיירות המרכזיות של העיר, וזאת משני טעמים: ראשית, איש מבני המשפחה שלנו לא היה כאן מעולם, ושנית, הילדות צריכות השכלת ״אנשי העולם הגדול״ ואנחנו מחוייבים לתת להן את הבסיס ההכרחי. בעתיד, כשמישהי מהן תנהל את חברת ההייטק שלה בעמק הסיליקון, או תפתח את התערוכה של במומה, תמיד תוכלנה לתור אחר הפינות המגניבות של העיר, ולהיזכר איך בפעם הראשונה שלהן בעיר, ההורים גררו אותן לראות את גשר הזהב ברוחות העזות של אוגוסט (רוחות חזקות באוגוסט זה גם סוג של סטארטאפ!).
וכך מצאנו את עצמנו לנים ביוניון סקוור, נוסעים בקרוניות העץ העתיקות, מתפעלים מהגולדן גייט ברידג׳, מוחאים כפיים לאריות הים במזח 39, יורדים את רחוב לומברד היפהייפה, ומתלהבים משורת הבתים הצבעוניים - הפיינטד ליידיס - שבכיכר אלאמו. יש להודות שכולם הצדיקו את ההייפ, ואכן היו יפים כמו בסרטים, בטלוויזיה, בתמונות ובשמועות.
ובכל זאת כמה נקודות ציון מיוחדות:
1) השייט לאלקטרז היה חוויה מיוחדת ועוצמתית. התור המודרך בנוי בצורה אותנטית וחיה מדי עבור הילדות, שהעדיפו לעצור באמצע ולצאת לאוויר ולנוף, אבל לנו המבוגרים זה היה מרתק. בהחלט שווה את הביקור. ולהשלמת החוויה חזרנו עם שני ספלי מתכת ומגש אוכל תואם, רפליקה של כלי האוכל האמיתיים בכלא הידוע לשמצה, שיהפכו אצלנו לספל קפה ומגש פיצוחים. ובכן, הכי תיירים, כפי שאמרנו.
2) מוזיאון de young השוכן במבנה מודרני מדהים בלב ליבו של הגולדן גייט פארק, יצר במיוחד לכבוד חגיגות חמישים השנה, את התערוכה הנהדרת the summer of love, אליה מיהרנו לסור ביומנו הראשון בעיר, שכן היה זה גם יומה האחרון של התערוכה. ההמונים שנהרו לתערוכה, כולל ילדי פרחים לשעבר שעלו לכבוד המאורע על משקפי ג׳ון לנון, שרשראות פיס ותלבושות ססגוניות, זכו להנות משלל תוצרי התרבות של התקופה: אופנה, מוזיקה, תמונות, כרזות, ועוד.
3) מוזיאון המומה של העיר sfmoma היה עבורנו תחנת חובה על אף שאינו חלק מהמדריך לתייר המצוי. ממש כמו אחיו בניו יורק, גם כאן זכינו לטעימה של אמנות בשיא הסטייל.
4) טיול אחר הצהריים שלנו בשכונת קאסטרו בהחלט לא מיועד להורים עם לב חלש, אבל אנחנו כנראה אמיצים או סתם קהי חושים מהחיים בתל אביב. וכך מצאנו את עצמנו מהלכים עם שתי ילדות ביום שבת שמשי ברחוב קאסטרו המפורסם: משמאלנו בית קולנוע המקרין אירועי סינג-אלונג עם סרטי נסיכות (בדיוק פספסנו את פרוזן), מעלינו מתנוססים עשרות ואפילו מאות דגלי גאווה בגדלים שונים, ולרגלינו מעברי חציה צבועים בכל צבעי הקשת. למרות התיאורים המקדימים שקיבלתי, זה לא באמת פריק-שואו מוחצן, אלא מן בועה שכזאת שמאפשרת לכל אחד להוציא החוצה את כל מה שבא לו ולהיראות איך שמתחשק לו. זה לא תמיד קל לעיכול, וגם לא תמיד מתאים למה שאנחנו רגילים לתפוס כמרחב ציבורי נקי, או כמו שעלמה אמרה ״האיש הזה אוהב שרואים לו את הגוף הפרטי״, אבל זאת השכונה, אלה הם אנשיה, ואנחנו התיירים כאן אז כדאי שנהנה מהרגע, ואנחנו אכן חייכנו באושר.
רגע מתוק במיוחד התרחש כשעלמה מצאה דובי חמוד באחת החנויות והתחילה לשחק איתו, וטיפוס ססגוני (אין לי דרך אחרת לתאר אותו) שעבר בסביבה התעלף ממנה וצרח בקול הכי צווחני ״אומייגאד שי איז גורג׳ס!!!!״ על אף שלא הבין מילה ממה שאמרה.
אז זהו, בחמשת הימים שלנו בסנפרן הסתיים המסע בן החודש שלנו בצפון החוף המערבי בארה״ב. היה עמוס, מרתק, לעיתים מתיש, אבל מלא ברגעי קסם מופלאים שנזכור עד יומנו האחרון! עלמה ומיקה היו נפלאות, והוסיפו לעצמן ידע והשכלה שלא ניתן למצוא בשום ספר לימוד - על מקומות, על חוויות, על אנשים, על שפה ועל משפחה.