Peninsula
המקומיים קוראים לו בנונשלנט ״הפנינסולה״, כלומר חצי האי, אבל למעשה מדובר על שמורת טבע אדירת מימדים המורכבת מיערות גשם, רכסי הרים מושלגים, מרבדי לבנדר סגולים, מעיינות חמים, חופים מפורצים ואפילו שמורות של ילידי יבשת אמריקה, מה שפעם קראו להם אינדיאנים.
על טיול חד יומי אין מה לדבר, כאן דרושים לפחות יומיים מלאים, והנסיעה עצמה אורכת כארבע שעות. הדרך כוללת נסיעה בכבישים מהירים, עליה על מעבורת, ירידה ממעבורת, חציית גשר, וכניסה לחצי האי.
ברוכים הבאים לפארק הלאומי אולימפיק! ממערב אוקיאנוס המכונה שקט, מצפון ונקובר איילנד המכונה אי, וממזרח כאמור סיאטל רבתי - משם הגענו. כביש מתפתל בין עצים, עצים ועוד עצים.
אחר הצהריים הגענו לתחנה הראשונה שלנו, עיירה בשם פורט
טאונסנד, מתוקה ויפה כמו בחלומות, עם שחפים על המים, בתים אמריקאים מטופחים, ותחושה עמוקה שכבר ראית את המקום הזה. כאילו נכנסנו לתוך תפאורה של סרט אמריקאי מהאייטיז. רגע... זה מוכר לי... הי, אני באמת ראיתי את הסרט הזה!!!
אז כפי שגילינו מהר מאוד, הלוקיישן המושלם הזה אכן שימש כתפאורת רקע מושלמת לאחד הסרטים הכי מפורסמים שכולנו ראינו באיזשהו שלב בחיים. נראה האם תצליחו לנחש על איזה סרט מדובר.
אחרי שיטוט קצר וחסר תכלית, אבל מאוד מהנה, וסלייס הפיצה הטוב ביותר שאכלנו באמריקה, המשכנו הלאה אל האולימפיק לודג׳, מלון הדרכים החמוד שממנו נצא מחר לטיולים בטבע.
לילה טוב פנינסולה....
ולסיום לא ניתן לסיים את העדכון היומי בלי השיר המתאים.